<h1>שו"ת הריב"ש סימן שע"ט</h1>
<h2>דף ג.</h2>
ומה שאמרת שלפי דעתי מי שסובר אם נשאת לא תצא כיון שקלקלה הרי היא כאלו נשאת. ישתקע הדבר ולא יאמר, כי אעפ"י שהקלקול בכלל מה שהתירוה בית דין לינשא דהא משוו לה פנויה, דהא קיי"ל כרבי יוחנן דאמר הכי בפ' האשה רבה [יבמות צ"ב ע"א], היינו לענין שפטורה מן הקרבן דהוי לה אנוסה, דיחיד שעשה בהוראת בית דין פטור, ולא חשבינן לה כשוגגת לומר שב"ד לא התירו לקלקל, משום דאמרה אתון שויתון לה פנויה. אבל שנחוש ללעז השוטים שקלקלו, זה לא שמענו, כי אפילו בנשאת אין הטעם מפני לעז הביאות, שלא מצינו לעז אלא על הבנים בשיש לה. ואפילו בקדש אומרים בירושלמי שאין מניחין לו לכנוס, כדאיתא בירושלמי בסוף פ' כיצד [יבמות פ"ב ה"י] גבי הנטען מן השפחה, וגבי שליח שהביא גט ממדינת הים וחכם שאסר את האשה בנדר, דאמרינן אם כנס לא יוציא, ואמרינן עלה בירושלמי קדש אין אומרים לו כנוס אלא שלא יכנוס, כנס אין מוציאין אותה מידו. ואע"פ שיש ספרים בגרסא אחרת בירושלמי קדש כמי שכנס לא אמרו קלקול כמי שכנס. ועוד שם בירושלמי גרש מהו שיחזור. פי', אם עבר וכנס ואחר כך גרש מהו שיחזור אם אומר את כן לא נמצא לוזה על בניה. וכתב הרמב"ן ז"ל לפי הירושלמי הזה דוקא ביש לה בנים מכניסה ראשונה. הנה שאין חוששין ללעז הביאות שנעשו ע"י חופה וקדושין, כל שכן כשנעשו בזנות. וכל מה שכתבתי בזה מותר ודברים שאינם צריכים, לפי שאין משיבין על הקלקלה. ואף לאותם שדעתם שלא תנשא ואם נשאת לא תצא, אם נשאת אחר שאסרוה לינשא לכתחלה, מוציאין אותה דכיון שנשאת אחר התראה קונסין אותה ותצא, שכן כתוב בירושלמי אמרו לו שלא יכנוס וכנס מוציאין מידו. והביאו הרשב"א ז"ל בחדושיו בסוף פ' (ארבעה אחין) [כיצד כ"ו ע"א]. כללו של דבר זהו דעתי בנדון זה שלא תנשא ואם נשאת תצא. נאם דורש שלמך באהבתך מתעלס ובשנון תורתך משתעשע ואל כל בני ישיבתך נותן שלום רב אין למו מכשול יצחק ב"ר ששת זלה"ה. שעל הכתב מקור מים חיים מבורות מקיר מפז ומכתם אופיר יקיר על חכמתו יענו כפיס מעץ ואבן מקיר החכם הנכבד הה"ר שלמה נ"ר בן הקדוש רבי אברהם ז"ל.
